בן אליס ומרדכי, נולד ביום ד' בכסלו תשכ"ב (12.11.1961) במארקאש שבמרוקו. בהיות יצחק בן שלוש שנים עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בעיירה אופקים. יצחק למד באופקים בבית-ספר יסודי "דרכי מורשה" ובבית-הספר התיכון המקיף עד כיתה ט'. לאחר מכן, עבר ללמוד בבית-הספר החקלאי "מקוה ישראל", שבו למד אף אחיו הבכור. בתקופת לימודיו במקוה ישראל עבד יצחק בשעות הערב בתל-אביב, כדי לממן את לימודי הקרטה שהשתתף בהם. לאחר שהשתלם בענף ספורט זה, הוא קיבל על עצמו להדריך נערים.

יצחק השתדל מאוד לסיים את לימודיו בהצלחה, ואכן מוריו והוריו רוו ממנו נחת. לפני צאתו לצבא השתלם במקצוע המסגרות בבית-ספר "עמל" בבאר-שבע. בתעודת הערכה על הישגיו הטובים, מציינת מחנכת הכיתה שלו: "השתתפותך הסדירה בשיעורים ופעילותך גרמו לכולנו הנאה רבה". הוא היה קשור מאוד לאמו ודאג לאחיו ולאחיותיו, עזר להם והשתדל שיצליחו בלימודים כמוהו.

יצחק גויס לצה"ל ביום 5.2.1980 ושובץ בגדוד "ברק", בחטיבת גולני. לאחר סיום הטירונות הוא עבר קורס מ"כ וקיבל דרגת רב"ט. יצחק היה חייל אהוב על חבריו ומפקד מסור לחניכיו. הוא היה טיפוס "איכפתניק", והאיכפתיות שלו התבטאה יותר במעשים מאשר בדיבורים. ביום ט"ו באב תשמ"ב (4.8.1982), נפגע יצחק ליד ביירות בעת הפגזה ארטילרית כבדה על המוצב שבו ישב, ומת מפצעיו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי שבאופקים. הוא השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. לאחר מותו נולד אח במשפחה, והוא נקרא על שמו עמרי-יצחק.